מסירת מסמכים לפקיד שומה

פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") מקנה לפקיד השומה סמכויות נרחבות על מנת להגיע לידיעה מלאה על הכנסתו האמתית של אדם, וכדי למנוע השתמטות מתשלום מס.

בית המשפט בעניין דפוס בארי טכנולוגיות 1997 בע"מ (ה"פ 1046/00)  קבע כי "כל עוד מפעיל פקיד השומה את שיקול דעתו באופן סביר והגיוני, לא יתערב בית המשפט בשיקול דעת זה ולא ישים את שיקול דעתו תחתיו."

סמכות פקיד שומה לדרישת מסמכים

סמכות זו קבועה בסעיף 135 לפקודה, המסמיך את פקיד השומה, בסעיף 135(1), לדרוש מהנישום, בשלב א', בהודעה בכתב, להגיש "כל דו"ח שיצוין בהודעה", ובלבד שיהיה בו כדי לסייע בידי פקיד השומה להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אותו נישום.

סעיף 135(3) לפקודה מקנה לפקיד השומה את הסמכות "לתפוס ספרים, חשבונות, מסמכים, רשומות ותעודות אחרות הנוגעים לאותו עסק, או משלח-יד, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש כדי להבטיח ביצועה של פקודה זו או למנוע התחמקות ממילוי הוראותיה;".

(כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת)

מסעיף 135(3) לפקודה עולה, כי סמכות פקיד השומה לתפוס ספרים ומסמכים עסקיים אחרים משתרעת, בין היתר, כאשר זומן הנישום או נציגו אל משרדו של פקיד השומה ונדרש להביא עמו את פנקסי העסק מכוח סעיף 135(1) לפקודה.

רוצה לומר – הסמכות הנתונה לפקיד שומה בסעיף 135(1) לפקודה, לדרוש מהנישום למסור לידיו מסמכים, משתרעת על כל מסמך – הן חומר הנהלת חשבונות הן מסמכים עסקיים אחרים, ובלבד שהם "נוגעים לאותו עסק".

זאת ועוד, סעיף 142 לפקודה, מקנה לפקיד השומה סמכות רחבה, לדרוש מהנישום (ומכל אדם שחייב להגיש דו"ח כלשהו על-פי הפקודה), בכל מועד, ובהודעה בכתב, להמציא לו, דו"חות מלאים יותר או נוספים בכל עניין שעליו הוא נדרש או חייב על-פי הפקודה למסור דין וחשבון.

סמכות דומה, מוענקת לפקיד השומה בהליך ההשגה (שלב ב'), מכוח סעיף 151 לפקודה, לפיה "משקיבל פקיד השומה את הודעת ההשגה.., רשאי הוא לדרוש מן המשיב למסור לו כל הפרטים הנראים לפקיד השומה דרושים לעניין הכנסתו של נישום ולהגיש לו כל הפנקסים או תעודות אחרות שבמשמורתו או ברשותו והנוגעים לאותה הכנסה". מצב דברים זה, מקנה לפקיד השומה את הסמכות לדרוש מהנישום כל פרט הנוגע להכנסתו, וכן להגיש לפקיד השומה פנקסים, מסמכים ותעודות אחרות הנוגעים להכנסתו של הנישום.

מועדי מסירת מסמכים שנדרשו על-ידי פקיד השומה

לשון הפקודה אינה מבחינה לעניין מועדי מסירת מסמכים בין חומר הנהלת חשבונות למסמכים עסקיים אחרים. לכלל זה ישנו חריג אחד, הנוגע למועד הגשת הצהרת הון, כפי שיפורט להלן, בסעיף 7.

הסמכויות הרחבות המוענקות לפקיד השומה לדרוש מהנישום ידיעות, מסמכים, הסברים וכיוצא באלה, אינן מוגבלות למסגרת דיוני השומה, אלא מתפרשות גם על שלבים מוקדמים ומאוחרים יותר, וזאת כדי לעזור לפקיד השומה לברר באופן מלא את הכנסת הנישום.

לעניין מועדי המסירה, קובע סעיף 135(1) לפקודה "כל דו"ח לפי פסקה זו יימסר לפקיד השומה במועד שפורש בהודעה ובלבד שלגבי דו"ח על הון לא ייקבע מועד שהוא לפני תום 120 יום מהמועד שהצהרת ההון צריכה להתייחס אליו או מיום הדרישה, לפי המאוחר;..."

מנוסח הסעיף עולה, כי המועד להגשת הדו"ח יצוין בהודעת הדרישה וייקבע בהתאם לנסיבות הדו"ח הנדרש ולמהותו. לעניין מועדי מסירת המסמכים קובע הסעיף חריג, לפיו, אם נדרש הנישום על-ידי פקיד השומה להגיש הצהרת-הון, יהיה עליו להגישה במועד שלא יפחת מ-120 יום מיום הדרישה או מהיום שאליו צריכה להתייחס הצהרת-ההון, לפי המאוחר.

משך הזמן שיעמוד לרשות הנישום לצורך השלמת דו"ח ומסירת מידע, לפי סעיף 142 לפקודה, הינו בלשון הפקודה "תוך זמן סביר שנקבע באותה הודעה". קביעת משך הזמן למסירת המידע תיעשה בזיקה לנתונים שיידרש הנישום למסור. ודוק; סוג המידע, הזמן הנדרש לנישום להשגתו ולעיבודו, לצד חיוניותו של המידע, הינם הגורמים המשפיעים על משך הזמן הסביר הנדרש, שייקבע על-ידי פקיד השומה, להשלמת הדו"ח.

סעיף 151 לפקודה שותק לעניין מועד הגשת מסמכים ופרטים שנתבקש הנישום למסור לידי פקיד השומה בשלב ההשגה. את מועד המסירה בשלב ההשגה, ניתן להסיק, על דרך של היקש מלשון החוק בשלב א', כך שמועד מסירת המסמכים בשלב ההשגה (שלב ב'), יקבע על-ידי פקיד השומה בהודעת הדרישה ויהיה פונקציה של סוג המסמך ומהותו.

לסיכום

ככל שהעניין נוגע למסמכים המבוקשים על-ידי פקיד שומה, ויודגש, כל מסמך, הפקודה אינה מציבה מגבלת מועדים מפורשת. לפיכך, יראו את המועד הקבוע בהודעת הדרישה של פקיד השומה למסירת מסמכים, כמועד הקובע למסירתם.

זאת ועוד, לשון הפקודה אינה מבחינה לעניין מועדי מסירת מסמכים בין סוגים שונים של מסמכים, להוציא הגשת הצהרת-הון כאמור בסעיף 7 לעיל. מועד המסירה ייקבע על-ידי פקיד השומה, בהודעת הדרישה, על-פי שיקול דעתו,  בהתחשב בסוג המסמך הנדרש ומהותו.