תובענה ייצוגית (ת"צ) 5356-05-16 נוקראי נ' רשות המיסים בפני כבוד השופט שמואל בורנשטין, דנה בין היתר בשאלת מיסוי "סכום הקרן" במסגרת הליך גילוי מרצון.
על פי הנוהג, רשות המיסים ממסה על התשואה שבחשבון הבנק הלא מדווח, עשר שנים – אחורה. עולה השאלה, מדוע למסות על התשואה רק עשר שנים אחורה? מדוע לא יותר או לא פחות? להבנתנו, התקופה של עשר שנים מקורה בסעיף 225 לפקודת מס הכנסה, בו נקבע כי על עבירות של העלמת הכנסות יש התיישנות פלילית של עשר שנים. אחרת, לא ברור מדוע רשות המיסים בחרה דווקא לשום עשר שנים אחורה.
להבנתנו, רו"ח נוקראי אשר הגיש בקשה להגשת תובענה ייצוגית, בדעה שאין לשום את יתרת הפתיחה – שהינה לסוף השנה שקדמה לשנה הראשונה בה ניתן למסות את התשואה. ובלשון בית המשפט "עניינה של הבקשה בטענת המבקש לפיה המשיבה, רשות המיסים, גובה מס במסגרת הליך "גילוי מרצון" בגין הון שנצבר בשנות מס שהתיישנו, וזאת בחוסר סמכות".
כעולה מפסק הדין של כב' הש' בורנשטין, "אין חולק כי מקום שבו מדובר במי שהעלים הכנסות שהופקו לפני למעלה מעשר שנים, לא ניתן להגיש כנגדו כתב אישום. עם זאת, מכאן ועד למסקנה כי אף לא ניתן לגבות ממנו את המס בגין הכנסות שהופקו באותה תקופה מוקדמת או כי לא ניתן לגבות ממנו את המס במסגרת הליך של גילוי מרצון – הדרך עוד ארוכה."
בית המשפט דן במצב שאדם לא הגיש דו"ח, ומציין שפקיד השומה רשאי לדרוש מאדם, שלא הגיש דו"ח, להגיש דוחות גם מעבר לעשר שנים, ולשום אותו בהתאמה. בית המשפט מציין שמי שהגיש דו"ח ולא דיווח בדו"ח על הכנסות שהיו לו והוסתרו בחשבון בנק בחו"ל, הינו למצער כמי שלא הגיש דו"ח, ולכן ניתן לשום אותו גם מעבר לעשר שנים. כל זאת, כאשר אין מחלוקת שתקופת ההתיישנות הפלילית הינה עשר שנים. ובלשון בית המשפט, "האמור לעיל נכון כמובן למצב שבו הנישום כלל לא הגיש דו"ח לפקיד השומה. עם זאת, סבורני כי בנסיבות של הליך גילוי מרצון, מצבו של מי שהגיש דו"ח שבו לא נכלל חלק משמעותי מהכנסותיו (דהיינו אלו שאותן הוא מבקש לחשוף במסגרת הליך גילוי מרצון), לא צריך להיות טוב יותר ממצבו של מי אשר כלל לא הגיש דו"ח.… בנסיבות של אי הגשת דו"ח, או בנסיבות של הגשת דו"ח חלקי וחסר, כאשר הנישום הוא שמחליט כעבור מספר שנים לנקוט בהליך גילוי מרצון, אין מקום לכבול את ידי המשיבה (בהליך האזרחי א.ש.) מחמת התיישנות."
נפנה לעניין ההתיישנות הפלילית מול האפשרות לשום ולגבות מס. ההלכה נפסקה בע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, שם חברה ניכתה מס במקור, ולא העבירה את המס שניכתה לפקיד השומה. בחלוף שש שנים (תקופת ההתיישנות בעבירה לפי סעיף 219 לפקודה), לא ניתן להגיש כתב אישום בגין אי העברת ניכויים (למרות שמדובר בעבירה נמשכת). יחד עם זאת, רשות המיסים יכולה לפעול בהליך האזרחי בכדי לגבות את המס שנוכה ולא הועבר אליה.
בית המשפט התייחס למצב דברים שבו לא ניתן להגיש כתב אישום פלילי בציינו כי מדובר "בעסקת חבילה", מה עוד שהנישום מיוצג ומבין היטב את העסקה – על מה הוא מוותר ומה הוא מקבל. אליבא ד'כב' השופט בורנשטין "בהעדר אפשרות להעמיד לדין פלילי, ממילא גם אין לנישום כל צורך בקבלת חסינות כלשהי. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק שינוי תנאי ההסכם, שהרי מדובר, כאמור, ב"עסקת חבילה", במסגרתה מסכים הנישום לשלם מס בגין כלל ההכנסות שהעלים, ו"התמורה" שהוא מקבל בשל כך היא כי לא יועמד לדין בגין עבירת המס הנוגעת לאותן הכנסות או חלקן… ההנחה היא, אפוא, כי בכל מקרה שבו מתבצע הליך גילוי מרצון מקבל הנישום תמורה בדמות חסינות מפני העמדה לדין פלילי, וזאת כנגד הסכמתו להיחשף ולשלם את המס על פי ההסדר אליו הגיע עם רשות המסים…. ושוב אזכיר את "שליטתו" של הנישום בהליך, את העובדה כי הנישום, ולא רשות המסים, הוא ה"מחזיק את הקלפים קרוב לחזה" לאור האפשרות העומדת לו שלא לחשוף את זהותו עד לתום ההליך ממש ולהחליט האם לשלם את המס בהתאם להסכם שהושג עם פקיד השומה, או לסגת לחלוטין ממנו."
לסיום ובקצרה נציין, כי נכון לעת הזו, רשות המיסים קיבלה "תעודת הכשר" למסות את קרן המס. יחד עם זאת, ככל שהנישום ייתן הסברים לפיהם סכום הקרן אינו חייב במס – הרי שאין לשום אותו. וככל שאין בידי הנישום הסברים וראיות לאור חלוף הזמן וטעמים נוספים, הרי שיש למסות את קרן המס בשיעור מס נמוך.
משרדנו מבצע הליך של גילוי מרצון בהצלחה רבה. אנו ממליצים למי שיש ספק לבחון את האופציה של גילוי מרצון. לאחרונה, ייצגנו במקרים בהם יועצים קודמים (אחרים) לא המליצו על הליך של גילוי מרצון כמפורט בנוהל גילוי מרצון, אלא פנו בבקשה לתיקון דוחות לפקיד השומה או למנהל תחנת מע"מ, ובמקרים אלה נפתחה חקירה פלילית, הגם שכל הנתונים נמסרו לפקיד השומה או למנהל תחנת מע"מ והמס שולם – ובכך, הוסרו המחדלים.
ת"צ 5356-05-16 נוקראי נ' רשות המיסים
