סמכות לתפיסת מסמכים בהליכים האזרחי והפלילי

סמכות לתפיסת מסמכים בהליכים האזרחי והפלילי

כדי להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אדם, רשאי פקיד השומה, על-פי סעיף 135(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן – "הפקודה"], לדרוש, לשם בדיקה, הבאתם של פנקסים, מסמכים ותעודות שראה בהם צורך. על-פי סעיף 135(3) לפקודה, רשאי פקיד השומה  לתפוס מסמכים ותעודות אחרות, הנוגעים למשלח ידו של אדם, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש כדי להבטיח ביצועה של הפקודה.

במאמר זה נדון בשאלת סמכות פקידי השומה האזרחי או הפלילי לתפוס מסמכים ולהחזיק בהם. כמו כן, נציין מהן זכויותיו וחובותיו של אדם, שאליו הגיעו נציגי פקיד השומה בדרישה לקבל מסמכים או לבצע חיפוש.

תפיסת מסמכים בהליך האזרחי

בהזמנה החתומה על-ידי מפקח מס הכנסה, לדיון/בירור שקיבל הנישום פלוני אלמוני, נכתב: "בתוקף סמכותי לפי סעיפים 135 ו-151 לפקודה הנך מתבקש לסור למשרדי אל מר 'מפקח בכיר'…לדיון על הכנסה לשנים 2004-2006… נא להביא עמך ספרים המנוהלים בעסק כולל פנקסי חשבוניות מס ופנקסי קבלות, טופסי 101, חוזים עם לקוחות…".

כמו כן צוין בהזמנה: "הנני להפנות את תשומת לבך שאי היענות להזמנה זו ו/או אי המצאת המסמכים הנ"ל, מהווים עבירה על פקודת מס הכנסה (אי היענות כאמור אין בה כדי לעכב את הליכי השומה). בכבוד רב, מפקח בכיר".

אכן, פקיד השומה רשאי לדרוש מהנישום להביא עמו מסמכים היכולים, לדעתו של פקיד השומה, להעיד על הכנסתו של הנישום לשם קביעת שומתו. כך, סעיף 135(1) לפקודה קובע: "…וכן רשאי פקיד השומה לדרוש שיתייצב בפניו – בעצמו או על-ידי נציגו – וימסור לו את כל הפרטים הדרושים לפקיד השומה לעניין בירור הכנסתו ויביא לבדיקה פנקסים, תעודות, חשבונות ודו"חות שפקיד השומה יראה בהם צורך…".

סעיף 151 לפקודה, הדן בסמכות פקיד השומה בהשגה, קובע לעניין הבאת מסמכים כדלקמן: "משקיבל פקיד השומה… רשאי הוא לדרוש מן המשיג למסור לו כל הפרטים הנראים לפקיד השומה דרושים לעניין הכנסתו של הנישום ולהגיש לו כל הפנקסים או תעודות אחרות שבמשמורתו או ברשותו והנוגעים לאותה הכנסה…".

סעיפים 135(1) ו-151 לפקודה אינם מגבילים את הזמן שבו יהיו המסמכים במשרדי פקיד השומה. אי הבאת המסמכים, בלי סיבה מספקת, מהווה עבירה לפי סעיף 216(1) לפקודה. העונש המקסימלי, אם יורשע הנישום על-ידי בית המשפט, הוא מאסר שנה או קנס בסך 26,100 ₪ או שני העונשים כאחד. לעבירה זו קיימת חלופת הקנס המנהלי – בסך 980 ₪.

נישום שבוחר להשמיד את ספריו או להסתירם, ולטעון לפני פקיד השומה כי איבד את ספריו, עלול למצוא את עצמו נאשם על-פי סעיף 216(6) לפקודה, שלפיו: אדם אשר בלי סיבה מספקת השמיד או הסתיר מסמכים, שיש להם ערך לעניין השומה, דינו כמפורט בפסקה הנ"ל. סעיף 222(ב) לפקודה מעביר את חובת הראיה לנישום, להוכיח כי המסמכים שהשמיד או הסתיר הם חסרי ערך לעניין השומה.

אי הבאת המסמכים יכולה להביא את פקיד השומה, בשלב א', לבצע פעולה אקטיבית יותר, שלפיה יֵצא למקום העסק במטרה לתפוס את הספרים בעצמו (לכאורה, לפקיד השומה אין סמכות בשלב ב' – שלב ההשגה, לתפוס את ספריו של הנישום).

סעיף 135(3) לפקודה קובע: "רשאי פקיד השומה, או מי שהורשה לכך על ידיו בכתב, שעה שהוא עורך בדיקה… לתפוס ספרים, חשבונות, מסמכים, רשומות ותעודות אחרות הנוגעים לאותו עסק, או משלח-יד, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש…".

עם זאת, סעיף 135(3) לפקודה קובע שתי מגבלות, וזאת לאור חוקי היסוד:

האחת – רק לפקיד השומה או לסגן פקיד השומה הסמכות להורות בכתב על הוצאת התפוס הנ"ל מקום העסק או משלח היד;

השנייה – המסמכים שנתפסו יוחזרו בתוך שלושה חודשים מתאריך התפיסה, אלא אם הוגשה תביעה פלילית בשל עבירה על פקודת מס הכנסה.

תפיסת מסמכים בהליך הפלילי

חיפוש בהסכמה או באמצעות צו.

אחת מן האפשרויות לתפיסת מסמכים בהליך הפלילי יכולה להיעשות כמו בהליך האזרחי – בהסכמה.
יודגש כבר כאן – כאשר החוקרים מציעים לנישום/החשוד, או מבקשים ממנו, לבצע "חיפוש בהסכמה", תיעשה ההסכמה בכתב ובחתימתו. על החשוד לדעת ולהבין כי החיפוש ייערך באותו אופן שבו היה נערך חיפוש מכוח צו של שופט. החשוד, שנתן הסכמתו לביצוע החיפוש, לא יוכל לחזור בו מהסכמתו במהלך החיפוש, ולבקש מן החוקרים לחדול מן החיפוש. במקרה של חיפוש בהסכמה – המחוקק לא קבע הגבלת זמן לתפיסת הראיות במשרדי מס הכנסה.
בבג"ץ 10856/06 (ינקו-וייס אחזקות (1996)) טענו העותרים כי פקיד השומה מחזיק במסמכים מעבר לשלושה חודשים, וביקשו את המסמכים בחזרה. פקיד השומה טען כי לאחר שהחלה חקירה פלילית, נתן העורר, במהלך החקירה, את הסכמתו בכתב לבצע חיפוש ולתפוס מסמכים, ולכן ספירת הימים מכוח סעיף 135 לפקודה – בטעות יסודה. לאחר בקשת העורר לקבלת המסמכים בחזרה, פנה המשיב לבית המשפט וקיבל צו, שלפיו ניתן להחזיק במסמכים 180 ימים נוספים.
דרך נוספת לתפיסת המסמכים במישור הפלילי היא באמצעות צו חיפוש החתום על ידי שופט, שלפיו מתיר בית המשפט לחוקרי מס הכנסה לערוך חיפוש ולתפוס את החפצים דוגמת: מסמכים שונים, פנקסי חשבונות ומסמכי בנקים, וכל מסמך אחר הקשור בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, עד סיום ההליכים המשפטיים.

ואכן, בעת החיפוש, אפשר שייתפסו מסמכים שונים, שלטענת הנישום אינם קשורים בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, ותפיסתם מקשה על תפקודו.

נדגיש כי העובדה שהמסמכים נמצאים במשרדי גוף חוקר, דוגמת פקיד שומה, אינה מהווה סיבה מספקת לאי קיום דרישות הפקודה, כגון אי הגשת דוח שנתי. על הנישום או על מייצגו לפנות לפקיד השומה בבקשה לקבל את החומר התפוס בחזרה, ואם פקיד השומה יסרב, אזי על הנישום ו/או על מייצגו להגיע למשרדי השומה ולצלם את החומר, או לחלופין להגיע למשרדי השומה ולבצע את העבודה שם.

לעניין הטענה שנתפסו מסמכים שאינם קשורים בעבירות לפי סעיף 220 לפקודה – אליבא דבית המשפט בפסק דין ב"ש 368/88: "ברור שהצו לא נותן לחוקר לתפוס כל מסמך שברשותו של המבקש… המסמכים שרשאים לתפוס לפי צו החיפוש הנם מסמכים הקשורים לנושא העבירה ולא כל מסמך או חפץ שנמצא ברשותו של החשוד… אינני חולק על כך שבזמן החקירה יש לאפשר לחקירות מס הכנסה 'לחפש כל ראיה' במסמכים. אולם, מסמך שלא קשור לעבירה אין זכות להחזיקו."

תקופת תפיסת המסמכים, הארכת התקופה ושיקוליה,

סעיף 135 לפקודה מגביל את תקופת החזקת החומר שנתפס לשלושה חודשים, אלא אם הוגשה תביעה פלילית בתוך המועד הנ"ל, בלי שנקבעה בחוק סמכות הארכה למועד זה.

סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969 [להלן – "פסד"פ"], מסמיך את הגוף החוקר להחזיק בחומר שנתפס לתקופה של שישה חודשים, הניתנת להארכה על ידי בית המשפט. בית המשפט יפעיל שיקול דעת אם להאריך את מועד ההחזקה, ובכמה זמן.

בתיק ב"ש 2191/00 טען המבקש, פייסל אסלאן, כי פקיד השומה מחזיק בידיו מסמכים וחומר מחשב, על אף שעברה יותר משנה ולא הוגש כתב אישום, וזאת בניגוד להוראות סעיף 135(3)(ב) לפקודה. המשיבה, מדינת ישראל, טענה כי תפיסת המסמכים נעשתה מכוח צו בית משפט, ולפיכך הכללים החלים בעניין התפוסים הם אלה הקבועים בפסד"פ. כמו כן, טענה המדינה, כי היא רשאית לבקש הארכת מועד להחזקת התפוסים, גם לאחר חלוף הזמן, וזאת לאור העובדה, כי המסמכים נתפסו מכוח הפסד"פ. בית המשפט קבע: "…נראה כי אכן רשאית המשיבה…לבקש הארכה של המועד הקבוע לצורך המשך ההחזקה בתפוסים."

בית המשפט, בבואו להחליט כמה זמן יוחזק התפוס בידי היחידה החוקרת, מביא בשיקוליו, כלשון בית המשפט העליון בפרשת עובדיה (בפסק דין ש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל): "איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי". האיזון ייעשה בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – מידתי ולתכלית ראויה. ברי כי כאשר מדובר במסמכים אשר ניתן לצלמם או להעתיקם, ניתן לקיים בנקל את האינטרסים של הצדדים.
בפסק הדין ב"ש 368/88 הנ"ל ציין כבוד השופט: "משתפסו מסמכים – על חקירות מס הכנסה לעבוד קשה על המסמכים ותוך זמן סביר כדי לברר איזה מסמך קושר החשוד לעבירה. זמן סביר לדעתי במקרה שלפני לא צריך לעלות על חודשיים עד למקסימים שלושה חודשים… אני ער לכך שהחיוב הנ"ל מטיל מעמסה על חקירות מס הכנסה ו'מכניס אותם ללחץ'".

תפיסת מסמכים אצל בעלי מקצוע,

בשטח, בפרקטיקה, כמעט בכל חקירה פלילית מגיעים חוקרי מס הכנסה, במקביל, גם לביתו של הנישום, גם למקום עסקו וגם למשרדי רואה החשבון שלו, וזאת במטרה לאסוף מסמכים רלוונטיים לחשדות. מרואה החשבון דורשים החוקרים את כל חומר הנהלת החשבונות של הלקוח/החשוד, אשר נמצא בחזקתו. נוסף על כך ידרשו החוקרים מרואה החשבון את תיק ניירות העבודה של הלקוח/החשוד, וזאת מכוח סעיף 43 לפסד"פ. החוקרים באים בדרך כלל עם צו חתום על ידי שופט לקבלת מסמכים (להבדיל מצו חיפוש).

ברי, כי בפנייה לבעלי מקצוע מסויימים, דוגמת עורך דין, קיימת טענת חיסיון, ואז מפקידים את כל המסמכים בבית המשפט המחוזי הרלוונטי (ראו סעיפים 235א-235ד לפקודה).

עם זאת נדגיש כי ספריו של עורך הדין אינם חסויים, ואם חוקרי מס הכנסה ירצו לקחת את ספרי הנהלת החשבונות שלו לבדיקה – לא תישמע טענת החיסיון (לעניין זה ראו בג"ץ 447/72 ד"ר ברנרדו ישמחוביץ).

זכויות וחובות בעת חיפוש מסמכים ותפיסתם,

נישום ש"זכה לביקור" מעובדי רשות המסים, אשר הגיעו לביתו כדי לקבל או לתפוס מסמכים, בהסכמה או מכוח סעיפי החוק השונים, חייב להכיר את הליך החיפוש התקין, וכך לעמוד על זכויותיו (קיימת דעה שלפיה עדיף שהחוקרים יפעלו בחוסר סמכות ולא על פי דין, וכך בבוא היום אפשר שתיטען טענת פסלות הראיה – מכוח "דוקטרינת הפסילה הפסיקתית" שאומצה לראשונה בפרשת יששכרוב (ע"פ 5121/98), לפיה ראיה שהושגה באמצעים פסולים אינה קבילה. יוער, כי אין המדובר באימוץ מלא של "תורת פרי העץ המורעל" הנהוגה בארה"ב, לפיה ראיה שהושגה בצורה בלתי כשרה, מרעילה את כל שאר הראיות הקשורות בה, אלא רק בהתקרבות אליה.

בהליך הפלילי – אם החיפוש נעשה מכוח צו של בית משפט, על החשוד להקפיד לקבל עותק מצו החיפוש. כמו כן עליו לבקש מהחוקרים להזדהות, ולוודא שתעודותיהם בתוקף. בהתקיים הנ"ל – יש לאפשר לחוקרים להיכנס, אחרת החוק מאפשר לחוקרים להפעיל כוח סביר, כגון פריצה.

סעיף 26(א) לפסד"פ שכותרתו "הנוהל בעריכת חיפוש" קובע: "חיפוש, בין שעל פי צו ובין שלא על פי צו, ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, זולת אם – (1) לא ניתן בנסיבות העניין ובגלל דחיפותו לערכו כאמור…; (2) שופט הרשה לערכו שלא בפני עדים; (3) תופש הבית או המקום שבו נערך החיפוש… ביקש לערכו שלא בפני עדים…".

יודגש כי החוקרים יכולים שלא לאשר את נוכחותו של עד מסוים בחיפוש, מהטעם שאותו העד קשור לעניין הנחקר. כמו כן, על העדים להגיע בתוך פרק זמן סביר, ולכן החוקרים יכולים שלא להמתין לעד שעתיד להגיע בעוד שעות מספר. יודגש כי תפקיד העדים לוודא שלא נגרם נזק למקום שבו נערך החיפוש.

לא למותר לציין כי תופס הבית או המקום, או מי מטעמו, יכול להיות נוכח בעת עריכת החיפוש. כך יוכל לדעת מה נלקח ומהיכן, ולוודא שלא נגרם כל נזק למקום שבו נערך החיפוש.
עם זאת, יש להביא בחשבון כי החוקרים "ייצמדו" לתופסי הבית או המקום, על מנת לוודא שאינם משבשים הליכי חקירה, על ידי כך שמשמידים מסמכים, מתאמים גרסאות, משפיעים על עדים וכדומה. כאשר מדובר בחיפוש אצל עורך דין, היחידה החוקרת מודיעה מבעוד מועד לנציג בלשכת עורכי הדין בישראל על עריכת חיפוש, כאשר שמו של עורך הדין חסוי, כדי שיישלח נציג מטעם לשכת עורכי הדין להיות נוכח בעת החיפוש.

יודגש כי בנסיבות מסוימות ניתן לערוך חיפוש על גופו של אדם. כך קובע סעיף 29 לפסד"פ:

"נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקרבתו, ויש יסוד סביר לחשוד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים, או שרשאים לחפש, אחריו – מותר לחפש על גופו…"

סעיף 22 לפסד"פ מגדיר "חיפוש על גוף האדם" – חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו…". סעיף 46 לפסד"פ קובע "חיפוש אצל אישה לפי פקודה זו לא ייעשה אלא בידי אישה".

סעיף 23א לפסד"פ, שכותרתו "חדירה לחומר מחשב", קובע כי חדירה לחומר מחשב, וכן הפקת פלט, מהווים חיפוש. החיפוש ייעשה על פי צו ובאופן מפורש, או בהסכמה. אולם כך או כך ייעשה החיפוש על ידי "בעל תפקיד מיומן".

אין בפסד"פ הגדרה מי הוא בעל תפקיד מיומן, וניתן להניח כי מדובר באדם שעבר הכשרה לעניין. כיום קיימת ברשות המסים יחידה להונאות מחשב, אשר נוכחת בכל חקירה וחקירה ומבצעת "חקירת מחשב".

בסופו של החיפוש יש להקפיד לקבל מן החוקרים העתק של דוח חיפוש והעתק של רשימת החומר התפוס, רשימה אשר תיערך על ידי מי שביצע את החיפוש. ברשימה זו על החוקרים לפרט מה נלקח ומהיכן, לרבות רשימה של חומר אשר נתפס בחיפוש על גוף האדם.

יש חשודים אשר חושדים שמא החוקרים ישתלו ראיות בחומר אשר תפסו, במטרה להפלילם. אם אכן קיים חשש מן הסוג הזה, זכותו של החשוד, שאצלו נתפס החומר, לסמנו עוד בטרם יחלו החוקרים לנבור בו. החומר התפוס יוכנס, במקום ביצוע החיפוש, לאריזה סגורה, והחשוד יחתום על האריזה. החומר ייפתח ויסומן רק בנוכחות החשוד במשרדי החקירות. לאחר סימונו ניתן יהיה לבדקו. החשוד צריך להביא בחשבון כי סימון המסמכים נמשך זמן רב, עובדה אשר מעלה אצל החוקרים שאלה לדיון – כיצד להבטיח את התנהלות החקירה באופן בטוח, כך שלא יבוצע שיבוש הליכי חקירה, תיאום גרסאות וכדומה.

גם בהליך האזרחי – המלצתנו לנישום היא לבקש מן המבקרים להזדהות עם תעודה, ולוודא שסמכויותיהם אכן בתוקף. אם המבקרים מבקשים לתפוס מסמכים, יש לבקשם להציג אישור חתום על ידי פקיד השומה או סגנו לתפיסת המסמכים, שרק להם הסמכות לכך.
כפי שציינו, מומלץ שלא להתנדב ולמסור בהסכמה את המסמכים, אלא למסרם מכוח סעיף 135(3) לפקודה. אם אכן מוסרים את המסמכים, יש לשאוף להעתיקם, ולמצער לערוך רשימה מדויקת ומפורטת מה נמסר. נזכיר כי אין חובה להציג לעובדי מס הכנסה, קל וחומר למסור להם, מסמכים הנמצאים בכיס מכנסיו של הנישום.